בן מרים ויפת, נולד בחודש אב תרפ"ז (1927) בכפר חוצן הנידח שבתימן. אביו היה סוחר בסחורות-מכולת, ואמו - תופרת בגדי- נשים. בהיותו בן שש נתייתם אהרן מאביו. האם המשיכה בעסקי האב ונדדה מכפר לכפר. משחזרה היה אהרן עובד בחנות ונושא עמה יחד בעול הפרנסה. כמנהג יהודי תימן למד אהרן מגיל חמש אצל "מורי" (מלמד דרדקי). בהיותו בן 13 החליטה אמו לעלות ארצה. אחרי הרפתקאות רבות הגיעו השניים לעדן. כשנה וחצי ישבו במחנה-פליטים ואהרן שימש בתפקיד שומר במחנה. בשנת 1942 הוא עלה במסגרת עליית הנוער והשתקע בכפר מרמורק שעל- יד רחובות, שם גרו אחיו הגדולים ממנו, שהגיעו לארץ לפניו. עברו עליו חבלי קליטה קשים: חוסר עבודה וסבל הסתגלות. אהרן עבד בפרדסים, ואחר-כך במחנה הצבא הבריטי בבית-נבאללה. כשנה היה נוטר בצפון הארץ אחר-כך חזר לאמו ועזר לה בחנותה.

בשנת 1943 הצטרף למחתרת "לוחמי חירות ישראל" והשתתף בפעולות ארגון זה. היה חבלן. עם הצטרפות לח"י לצבא הגנה לישראל התגייס אהרן והוצב באחד הגדודים בחטיבה 8. הוא השתתף בקרבות על טירה, בית-נבאללה, קולה ולוד. לאמו, שחרדה לשלומו, אמר: "אין לך מה לבכות. אם יש לך מזל - אני אחיה, אם אין לך מזל - אני אמות". עבר עם גדודו לחזית הדרום ונפל בקרב על הכפר כרתיה ביום י' בתמוז תש"ח (17.7.1948). הוא הובא למנוחת-עולמים ברחובות.